<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"א</h1>
<h2>דף נט:</h2>
כל השומרין צריכין דעת בעלים אפילו במקום משתמר ובלא דעת בעלי' חייבין באחריותן קמא מציעא. שומר גרנות כגון שעושין בקעה אח' גרנות וזה משים שם גדישו וזה כמו כן וממנין שומר כיון דאמר ליה תא גדוש כמו שאמר ליה [א]שמור הוא לכולי עלמא אפי' למאן דאמר בשומרים בגמרא שאינו חייב עד שיקבל עליו לשמור תא גדוש די בזה וזהו לאותם שפסקו כר' כאשר אכתוב וכל שכן לאות' שפסקו כרבנן ושומר גרנות יש לו יותר מעלה אחת לדברי רבנן כי בעלמ' מסתמא חייב לשמור כאשר אכתוב ושומר גרנות אפי' עושה שם גדישו שלא ברשות השומר כסתמא דעלמ' וחיי' השומר לשלם כי אכלתן בהמתו של בעל השדה כך דקדק הרא"ש בגמרא קמא. ואם שלא ברשות הגדיש ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור ואם הוחלקה והוזקה בהן חייב בעל הפירות אכלתן והוזק' באכילתן פטור בעל הבהמה קמא.
<h2>דף סב.</h2>
המפקיד אצל חבירו הפקדון בחזקת המפקיד אף על פי שהוא אמוד ואם המפקיד היה אריס משו' אדם וידוע לפי הנראה לעין כי אין לו לזה האריס שום דבר אלא הכל מבעל הבית אין אומרי' של פלוני הוא שהו' היה אריסו וזה האריס לא היה אמוד אלא הרי הוא בחזק' האריס שהפקידו ואם מת ינתן לבניו לא לאותו פלוני שהיה אריסו הוא ולא לבניו ויש ללמוד מכאן לאלו בני בית הנקראים מיור"דומו שאם הפקיד שום דבר או יש לו שום דבר שהכל בחזקת שהוא שלו זולתי אם נודעו שהוא מאותו בעל הבית בבירור ואפילו שלא היה אמוד וידוע שאין לו שום דבר אלא מאותו בעל ואם מת ינתן לבניו של אותו מיורדומו מההוא עובדא דירושלמי דבר זיזא [ב"ק פ"ו ה"ז] קמא. המפקיד אצל חבירו ואינו יודע הנפקד מה היה בשק ונאב' בעני' שחייב לשלם נשבע ונוטל מפקיד, ולא נאמר דהוה ליה שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם מאחר שמודה בשק ואומר שלא היה יודע מה היה בתוכו ויטול מפקיד בלא שבועה, כי לא אמרינן שבועה שאינו יכול לישבע משלם אלא בדבר שהיה יכול לדע' כגון חמשים ידענא וחמשים לא ידענא כמו שכתבתי במקומו אבל בכאן כמה אנשים מפקידין אצלם תיבות ושקים צרורין ואינן מרגישין במה שבתוכן ולפיכך אינו נוטל בלא שבועה. וכל זה בשטוען נפקד שלא היה יודע מה היה בתוכו אבל טוען בודאי נשבע נפקד דהכי הוה וכמו כן אם לא נאבד ומפקיד טוען דבר גדול ונפקד טוען ודאי לא היה בו אלא זה נשבע נפקד כמו מה שהנחת אותה כל זה פשוט בירושלמי. וכתב הרב רבי משה בר מימון [שאלה ופקדון פ"ה ה"ז] ואם מת מפקיד וטוענין בניו שמא מרגליות היו בו ונפקד אומר שמא זכוכית היה בו שנשבע נפקד (בטענת) [בתקנת] חכמים שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאינו יודע בודאי שהיה בו יותר ממה שהוא מודה וישלם מה שהודה בו וכן כל כיוצא בזה עד כאן. ועוד כתב כי הכא נשבע בעל הפקדון בעבור שאם היה טוען שומר ודאי זכוכית היה היה נשבע היס' דהוה ליה כטענו חטים והודה בשעורים אבל טוען בעל הפקדון כך וכך היו והשומר טוען שאינו יודע כמה היו הוה ליה שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ונוטל בלא שבועה מפקיד ומחרים כמו שכתבתי ויהיו כמו אמודין וכתב וכן הורו רבותינו וכן עיקר. ולדברי התוספות אפילו בשניהן טוענין בריא ויש עדים מהפקדון ויודעי' שפשע בו ולא ידעו מה היה בכלי שהפקיד לו ישבע ויטול מפקיד קמא שבועות.
<h2>דף עט.</h2>
שומר שמשך חייב מיד כל אחד בדינו שומר חנם בפשיעה ושומ' שכר בגניבה ואבדה ושואל באונסין. ואם אמר שמור לי ואמר לו הנח לפני נעשה מיד שומר חנם בלא משיכה וכן שאר שומרים ששומר חנם ושומר שכר חייבין מיד כשקבלו עליהם לשמו' כלומ' שאמר הנח לפני ואם אמר ליה הנח לפניך אינו שומר ואם אמר ליה הנח סתם ספק כי היא בעיא ולא איפשיטא ומספיקא לא מפקינן ממונא. ומשכיר ומשאיל כיון שמשך שוכר ושואל אינו יכול לחזור בו משכיר ומשאיל ולכך תקנו משיכ' בשומרין (ואם בסתמא אי קביל עליה נטירותא או לא תמצא בדיני נזיקין בחלק ראשון) קמא מציעא.
